11:09 AM
Gil Student
Obtained from the OU and printed with permission (what other religion blog provides full responsa?). I don't have time to translate right now but if no reader takes it upon himself I'll try to do it tonight.
This teshuva is reprinted from
The Daf HaKashrus Volume 1 Issue #4שאלה: במפעל נכרי לייצור מיץ-פירות, העומד תחת השגחתנו על ידי משגיח היוצא ונכנס מפעם לפעם, הכניסו בטעות קארמיי"ן אל תוך המיץ בכדי ליפות את מראה הצבע, אך לא בשביל הטעם, ויש כנגדו הרבה יותר מששים, אלא שצבעו ניכר במיץ, וכבר שלחו חצי הבקבוקים אל החנויות למכור, וחציים עדיין עומדים במפעל, האם יש כאן מקום להקל בדיעבד?
Read moreתשובה: הנה באיסור שנתערב בהיתר באופן שאינו נותן בו טעם, אלא שגרם לשנות את צבע כל התערובת, בדבר זה נחלקו הפוסקים. המחבר והרמ"א (באו"ח סי' תקי"ג ס"ג, וביו"ד ריש ס' ק"ב) רק החמירו בזה בדבר שיש לו מתירים, כמוקצה ביו"ט ולא בשאר איסורים. ועיין שם בדרכי תשובה סק"ל, שבספר מנחת כהן החמיר לדון כה"ג כניכר האיסור. והפרי חדש הכריע לחלק בין איסורים דאורייתא דאמרינן בהו דחזותא מילתא ולא מתבטל, מה שאין כן באיסור דרבנן, וכן כתב החת"ס שאין לזוז מפסק הפר"ח בזה. (עי' מה שכתבתי בזה במסורה, חוברת א', עמוד נט).
ומעתה עלינו לברר גדר איסור הקארמיי"ן, אם הוא דאוריתא, דרבנן, או רק בתורת חומרא. והנה ענין הקארמיי"ן הוא שלוקחים זבובים מיוחדים, ומייבשים אותם היטב וטוחנים אותם הדק היטב עד שנהפך להיות כקמח, ומערבים מעט מהפאודע"ר הזה אל תוך מיץ הפירות לשם חזותא. והזבובים האלה כל כך קטנטנים המה, שיש מהם שבעים אלף בפאונ"ד אחד. ועי' בתשובות קנין תורה (יו"ד ח"א סי' קי"ד) ובמנחת יצחק (ח"ג סי' צ"ו) שהביאו מהגמ' בחולין (נח.) כל בריה שאין בו עצם, אינו מתקיים י"ב חודש....שמע מינה....קישות שהתליע...אסורה....לבתר תריסר ירחי שתא שריין. וכן הובא להלכה בשו"ע יו"ד (סי' פ"ד ס"ח). ועיי"ש בדרכי תשובה ס"ק ק"ז שהביא מהאחרונים, דאע"ג דשרץ שמת עדיין אסור, מכל מקום, לאחר י"ב חודש נעשה כעפרא בעלמא ומותר. ויש לבאר היתר זה באחד משני אופנים, או משום שנשתנה האיסור, או מפני שנפסל מאכילה, ונבילה שאינה ראויה לגר לאו שמה נבילה (גמ' ע"ז סח.).
והנה בנוגע לאיסור שנשתנה יש בזה מחלוקת גדולה ודיון רחב בפוסקים אם אפשר להקל מטעם זה, והכרעת המשנה ברורה (סי' רט"ז סק"ז) על פי הפרמ"ג שאין להקל בזה באיסורים דאורייתא (עיי"ש במסורה עמוד נ"ד). וממילא כאן באיסור שרץ דאורייתא, אי אפשר לתפוס שסמכו להקל על כך. ואין לנו להקל אלא מכח הטעם השני, שנפסל לגמרי מאכילה, ונבילה סרוחה שאינה ראויה לגר לאו שמה נבילה.
ובפשוטו נראה, דבזבובים אלו שלא היו אף פעם ראויים לאכילת אדם, אין מקום כלל להקל בהם ולומר שלאחר שנתייבשו ונטחנו וכו' שיהיו מותרים מטעם נבילה סרוחה, שהרי לא נשתנה כאן כלל לגריעותא מצבו של המאכל האסור. ובספר קנין תורה כתב דבנדון דידן, שהזבובים פגומים ביותר מן התולעים, אולי יש יותר סברא לצדד להיתר. ובפשוטו נראה דנהפוך הוא, דדוקא במאכל אסור, שהי' מתחילתו ראוי לאכילה, ואחר כך נפסל ונסרח, דוקא שמה שייך להתירו מכח דינא דנבילה שאינה ראויה לגר. אך בשרץ שכזה, שמעולם לא הי' ראוי לאכילה, לא שייך להתירו אחר כך כש"נפסל" מאכילה, שהלא זהו גופא מה שאסרה תורה שרץ זה, למרות מה שאינננו ראוי לאכילה, [עי' מזה בתורת הבית להרשב"א שער התערובת (דף י"ט ע"ב) ובבדק הבית שמה (דף כ' ע"א)) ואדרבא, התהליך של הייבוש והטחינה מקרבו ביותר להיות קצת יותר ראוי לאכילה. (ואפילו בתולעים, שהיו ראויים לאכילה מתחילה, ורק אח"כ נפסלו מכח הייבוש והטחינה שעשו בידי אדם, יש דיעות בפוסקים הסוברים שאין להקל בזה, דדוקא בנבילה שנסרחה מאליה - בידי שמים - הוא דשרי, ודננו בדבריהם במסורה חוברת ה' (עמוד ס"ו)].
ומטעם זה החמרנו לאסור לא רק את הבקבוקים שעדיין היו עומדים במפעל, אלא אף אלו שכבר נשלחו לחנויות הצרכנו שיחזירום, לחוש לחומרת הפר"ח והחת"ס לומר באיסורים דאורייתא דחזותא מילתא.
צבי שכטר
ג' לס' ואתחנן, י"ב אב, תשנ"ב
